מיומנו של מחנך בסיור בזמן קורונה

יולי 1, 2020

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

יונתן רוזן

לא רבות הן ההזדמנויות בהן אדם מרגיש שיש לו כפרט השפעה קונסטרוקטיבית על קהילה, פרויקט תגלית הוא אחת מאותן ההזדמנויות הנדירות ההן.

עבורי, הזכות להיות מחנך בסיורי תגלית הינה חוויה משנת חיים, ממש כך, ואני מאמין כי באופן דומה יעידו גם חבריי לדרך, ובוודאי 750,000 המשתתפים שלקחו חלק בתגלית בשני העשורים האחרונים.

אין זו מקריות שרבים כל כך מזדהים עם אותה תחושה, כיוון שמעטים, אם בכלל, הם הסיורים החינוכיים שמצליחים לייצר תהליך פנימי, רגשי ותודעתי באופן כה עמוק ובזמן כה קצר.
כמחנך בסיור אני שותף לתהליך הזה, בייחוד בחבלי הלידה שלו ובצעדיו הראשונים, משום שעשרת הימים הללו הם בבחינת זרע שנטמן. זו היא ראשיתה של דרך, שממשיכה ומתפתחת בזכות החיבור האנושי והקהילה המתהווה בין בוגרי תגלית אחרי שובם הביתה. מהלך אישי וקולקטיבי שמתקיים שנים אחרי שהסתיים הסיור הפיזי עצמו.

אם עבודתו של מורה דרך היא מטבעה אינטנסיבית, מאתגרת ותובענית, כמובן שעבודתו של המחנך בסיור היא עצומה כפליים, הן בשל הסטנדרט הגבוה הנדרש והן מתוך המחויבות שלנו לפרויקט ומטרותיו.

מחויבות זו היא שמביאה אותי להתכונן, לתכנן ולהתכוונן שבועות ואף חודשים מראש לפני תחילתה של כל עונה. ניתן לומר כי אני יוצא בתחושה של שליחות אמיתית לקראת כל קבוצה חדשה.
הדעת הייתה מניחה כי עם סיומה של העונה, אצא ממנה מותש ומרוקן לנוכח המאמץ הבלתי פוסק, אולם ההיפך הוא הנכון – הימים האלה, על אף היותם קשים ונמרצים, ממלאים אותי באנרגיה חיובית, ברצון לתת ובאמונה בדרך.

והנה השנה, מגפת הקורונה הרעידה את העולם כולו רגעים ספורים לפני ראשית עונת הקיץ של תגלית, ומן הסתם היא הביאה לדחייתן של הקבוצות שעתידות היו להגיע החל מאמצע מרץ ועד אוגוסט 2020.

כלומר תפסה אותי ממש בזמן חימום הרגליים ומתיחת השרירים שלפני שריקת הפתיחה.
אין צורך להרחיב על האימפקט הכלכלי שמשבר הקורונה יצר בכל עולם התיירות באשר הוא, לרבות התיירות החינוכית, שהרי לא מדובר בהאטה או צמצום היקפים בתיירות הנכנסת כי אם בהשבתה מוחלטת של הענף כולו. הנתונים הסטטיסטיים מוכרים וידועים.

רק אציין, שעבור המחנך בסיור, דווקא מתוך אותה תחושת שליחות, עונת סיורי תגלית היא למעשה ה-היי לייט המקצועי של השנה. במילים אחרות, אני נותן קדימות עליונה לקבוצות תגלית על פני כל פרויקט תיירותי אחר שאני מעורב בו. כלומר, השנה שלי מושפעת מעונות סיורי תגלית ומתוכננת לפיהן. מובן שדחייתה של עונה שלמה מובילה לפגיעה משמעותית בכל התוכנית העסקית שלי כמדריך תיירים, וכבעל משפחה יש לכך השלכות לא פשוטות.

אך המשבר הנוכחי חמור מכך, כי לא רק בהיבט הפיננסי אני חש רעידת אדמה – גם במישור האישי, הערכי והרעיוני אוחזת בי טלטלה. זאת משום שכשאדם נוכח כי עבודתו נושאת פרי שהוא מעבר לתגמול החומרי, ושיש בה בכדי להשפיע על חייהם של אנשים, אותה עבודה הופכת ממשרה לייעוד, למטרה. כעת, היות ונבצר ממני להגשים את אותו ייעוד, ישנה תחושה קשה ואולי גם מפחידה, של חוסר אוריינטציה, של ריקנות ואגדיל לומר אפילו חוסר תכלית, מבלי להישמע דרמטי מדי…

המציאות של מחנך בסיור היא כמעין יקום מקביל שבו מתרחשים תהליכים שכמעט אין להם היתכנות בעולם המודרני – אוסף של זרים גמורים שהופכים למשפחה מלוכדת עם אספירציות משותפות וכל זה בטווח זמן של שבוע וחצי… סוג של נס. בעולם ציני שמופעל מתוך אינטרסים וניכור, היכולת לחבר בין בני אדם, לעורר בהם שאלות של זהות ולהניע אותם לקחת אחריות ומעורבות בקהילותיהם היא בגדר פלא של ממש. מי שחווה את הנס הזה כבר לא יביט על העולם דרך אותם המשקפיים. כך שההתמודדות שלי עם המשבר הנוכחי אינה רק במובן התעסוקתי, אלא גם בהתמודדות מול שאלות קיומיות.

על אף ובזכות כל האמור לעיל, יש בי אמונה שלמה וביטחון כי בשנייה שייפתחו שמי הארץ, תגלית על שלל מפעליה יהיו הראשונים לשוב לפעילות, כמובן שבזכות ההיקף העצום של הנרשמים לפרויקט אך בעיקר הודות למסירות, הנכונות והאמונה של קברניטי תגלית בשליחות שהם מובילים.
זאת ועוד, אני בטוח כי בתוך מציאות של קורונה, מציאות שמסתברת כקטליזטור של חוסר וודאות, פחד, ריחוק ופירוד, דווקא עכשיו תגלית – כפלטפורמה שמייצרת סולידריות, אחריות קולקטיבית וקירוב לבבות – למעשה רלוונטית ונחוצה כעת יותר מתמיד.