יחידה ומיוחדת במינה- תגלית איטליה

אפריל 20, 2021

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

נעמה קמפניינו אבן-ארי

“איזו שפה אתם מדברים?” שואלים אותי לעיתים קרובות כאשר אני מלווה קבוצת תגלית מאיטליה – אנשים ברחוב לא תמיד מבדילים בין ספרדית, פורטוגזית ואיטלקית… ואז מגיעה גם השאלה שנאמרת בפליאה: “מה, יש תגלית מאיטליה??” אז כן! יש תגלית מאיטליה, אבל בלשון יחיד. לא תגליות, לא “עונה” של תגלית, אלא קבוצה אחת מדי שנה.
הקהילה היהודית באיטליה מונה כ-30,000 נפש. שתי הקהילות הגדולות הן קהילות רומא ומילאנו. שם ישנן קהילות פעילוֹת המפעילות מוסדות כמו בתי ספר, בתי כנסת, תנועות נוער, מקיימות אירועים לצעירים ועוד. קהילות יהודיות נוספות קיימות בערים פירנצה, טורינו, טריאסטה, ונציה ועוד, אך מספר היהודים שם אינו גדול מספיק בכדי להצדיק את קיומו של בית ספר יהודי. גם פעילויות נוספות כמו חוגים, מפגשי נוער וכד’ קשה לקיים עם מספר מועט כל כך של משתתפים.
בקבוצות תגלית מאיטליה, משתתפים תמיד צעירים וצעירות מרומא ומילאנו וגם מ”הקהילות הקטנות” כמו שמכנים אותן באיטליה. כוחה הגדול של תגלית איטליה היא בכך שהמארגנים באיטליה מצליחים לצרף אל הקבוצה גם משתתפים שגרים בערים בהן אין שום מוסד קהילתי יהודי, גדול כקטן. איך אמר פעם אחד ממשתתפי הפרויקט? “בחיים לא ישבתי עם כל כך הרבה יהודים בחדר אחד”.
בעיני זה החלק המיוחד ביותר בתגלית איטליה. עבור משתתפים כאלו, החוויה של תגלית תואמת לחלוטין את שם ומהות הפרויקט – הם מגלים, לעיתים בפעם הראשונה בחייהם מה משמעות היותם יהודים, מהי שבת, מה משמעות הקשר שלהם לעַם ישראל ולמדינת ישראל, ובכלל מהי מדינת ישראל עבורם. בזכות החוויה האינטנסיבית והמשמעותית הזו, נוצרת למשתתפים אלה קבוצת שייכות חשובה שלא הייתה להם קודם. בפעם הראשונה בחייהם הם מוצאים את עצמם שייכים לקהילה יהודית – קבוצת תגלית. מעבר למשמעות הרגשית, יש לכך משמעות מעשית: בפעם הבאה שיראו פרסום לאירוע של הצעירים היהודים באיטליה או אפילו מפגש כלל אירופי, הם לא ישאלו את עצמם ‘מה לי ולזה, אני ממילא לא מכיר אף אחד’, אלא יבדקו מי מחברי הקבוצה מגיע וישקלו להצטרף. קבוצת וואצאפ של תגלית 2014 עדיין פעילה (!) ומשמשת פלטפורמה נהדרת גם למפגשים שהזכרתי קודם.
אבל זה לא רק שייכות לעם היהודי ולקהילה היהודית באיטליה. את אחד המשפטים שנחרט בליבי שמעתי מאחד המשתתפים לפני כמה שנים: “כשאני מגיע לישראל, אני מרגיש שהגעתי הביתה, אבל אין לי מפתח!”
מטבע הדברים, זה משפט של צעיר עם רקע יהודי חזק יותר, כזה שהשייכות לישראל טבעית לו (באיטליה, בד”כ שני הדברים הולכים יחד), אך חסר לו התוכן: ההיכרות עם החברה הישראלית, עם אתריה, עם הסיפורים הקטנים, אולי גם הפוליטיקה, ואיך לא – השפה. כמובן שבסיור של 10 ימים משתתף כזה לא יוצא עם מפתח מושלם (בוודאי לא מפתח השפה…) אך אני מאמינה כי התחושות עמן הגיע מלוות עכשיו גם בהיכרות עמוקה יותר עם הבית הטבעי.
אמירה נוספת של משתתף הגיעה אלי דווקא לאחר החזרה הביתה. קיבלתי הודעה בוואצאפ: “שלחי לי בבקשה את המפות שהראית לנו בטיול, יש לי כאן מישהו באוניברסיטה שלא מבין כלום על ישראל ואני חייב להסביר לו מה שאמרת לנו…”
היה זה בחור מרומא, מחובר לקהילה, ואם אינני טועה גם בוגר מסגרות חינוך יהודיות, אך הסיור של תגלית חידד עבורו את הקשר עם ישראל, נתן לו ידע ותוכן שחסרו לו, ועזר לו להתמודד עם הסביבה הלא תמיד אוהדת.

הדוגמאות והסיפורים שהבאתי כאן ממחישים גם את האתגר של הדרכת קבוצת תגלית מאיטליה, הקבוצה הטרוגנית בכל קנה מידה: גיל המשתתפים נע בין 18 ל- 28, ישנם משתתפים שרק סיימו תיכון ואחרים כבר לקראת דוקטורט או פתיחת עסק עצמאי, חלקם מכירים משתתפים אחרים ואחרים מגיעים ממש לבד, חלקם גדלו כחלק מקהילה יהודית וחלקם בקושי יודעים מה פירוש הדבר להיות יהודי.
ודווקא מתוך האתגר הזה אני יוצאת מידי שנה לחוויה הזו עם תחושת שליחות גדולה. אמנם אני ילידת הארץ, אך אבי (והוריו והוריהם…) ילידי פירנצה שבאיטליה. התחושה שלי כלפי הצעירים שמגיעים לחוויה של תגלית היא שמדובר בבני משפחתי הקרובים והרחוקים ותפקידי הוא לפתוח עבורם את הדלת, או לפחות צֹהַר.
לצערנו הרב, עקב מגבלות הקורונה, בקיץ האחרון לא התקיים הסיור המתוכנן של תגלית מאיטליה. כמה קשרים / חיבורים / היכרויות / חברויות וכו’ פספסנו…
אני מקווה מאוד שנצליח לחזור לפעילות בהקדם האפשרי. אסור לוותר על הקשר הזה עם יהודי איטליה ובכלל עם היהודים הצעירים מסביב לעולם!